לאורך כל חיינו אנו עמלים קשות וצוברים לעצמנו רכוש וזכויות כספיות אותו אנו מבקשים להותיר לילדנו.
אז כיצד נכון לפעול? האם כל אחד צריך לערוך צוואה? בשאלות כאלו ואחרות נתקלים בני הגיל השלישי ונשמח לעשות מעוט סדר בנושא.
חוק הירושה – התשכ"ה -1965 – קובע ברירת מחדל בסעיף 10 לחוק ובו נקבע כי רכושו של אדם שנפטר יחולק בין בני המשפחה הגרעינית . ככל שהוא היה נשוי והיו לבני הזוג ילדים תחולק ירושתו -מחצית לאשתו והמחצית השניה תחולק בין ילדיו.
אולם ישנם מצבים בהם המצב האישי איננו תואם את המצב הפורמלי בהם ראוי לבחון האם יש מקום לעריכת צוואה.
כך לדוגמא קיימים מס' מצבים חשוב לקבל יעוץ מתאים לעריכת צוואה :
1. בהתאם לחוק הירושה כאשר בן הזוג נפטר יורש בן הזוג שנותר בחיים את רכושו של הנפטר יחד עם ילדיהם.
כך לדוגמא - בית המגורים המשותף של בני הזוג – בהתאם לסעיף 10 לחוק , הופכים להיות הבעלים של הנכס בן הזוג שנותר בחיים והילדים במשותף. על כן במצבים בהם כאשר עולה חשש כי הילדים לא ינהגו בהגינות כלפי בן הזוג הנותר באשר לעזבון אותו ירשו יחדיו, ראוי ורצוי לערוך צוואה המסדירה אל החלוקה בשני שלבים ראשית ירושה לבן הזוג עד אחרית ימיו והוא יוריש את הנותר לילדהם המשותפים ( יורש אחר יורש).
2. כאשר בני הזוג נמצאים בהליך פרידה אך עדין באופן רשמי נשואים זה לזה (טרם התגרשו). במצב שכזה אם חלילה ילך מי מבני הזוג לעולמו הרי שעל פי החוק הוא מוגדר כ"בן זוג".
מקרה כזה התגלגל לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה(חיפה) , שקבע את הכללים ובחן האם מדובר בפרידה מהותית וממושכת של בני הזוג לצורך חוק הירושה.
במסגרת פסק הדין הבהיר בית המשפט לענייני משפחה שניתן היה להימנע מניהול הליכים משפטיים מסוג זה באמצעות עריכת צוואה כדין.
3. מצב בו בן הזוג אשר נותר בחיים מתחיל בזוגיות חדשה, זהו מצב בו החשיבה על חלוקת רכוש בעתיד חשובה, אם וכאשר בני הזוג יחשבו על פי דין כידועים בציבור. סעיף 55 לחוק הירושה קובע כך: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה , ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאיר המוריש נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה ".
בית המשפט בוחן במס' מבחנים שונים האם יחסי בני הזוג יחשבו כידועים בציבור ובהתאם תחולק הירושה. כך למשל בפרשת שוקרון הכיר בית המשפט בבני זוג כידועים בציבור הגם שלא לנו יחד בכל הלילות . בפרשת פלונית הכיר בית המשפט בבני זוג כידועים בציבור, על אף העובדה שאחד מהם היה נשוי לאחר
כמו כן בפרשת ר'ח'' ז"ל , הכיר בית המשפט בבני זוג כידועים בציבור גם בבני זוג מאותו המין ובלבד שקיימו אורח חיים משותף כבני זוג לכל דבר ואין הבדל בין אם המדובר בבני זוג מאותו המין שבחרו לחיות יחדיו מאחר ואין באפשרותם להינשא כדין.
מכל זאת אנו למדים כי בית המשפט נוקט במבחנים גמישים על מנת לקבוע האם בני הזוג חיו כידועים בציבור והבחינה הינה ספציפית לכל זוג בהתאם לאופי היחסים הספציפי של בני הזוג ובהתאם תחולק הירושה.
4. כאשר לבני הזוג קיים ילד נכה, חסוי או בעל צרכים מיוחדים .
בסיטואציה בה קיים ילד אשר זקוק במהלך חייו לתמיכה צמודה ולמקור כלכלי חיצוני מאחר והוא יתקשה בעתיד להתנהל באופן עצמאי. במסגרת צוואה ניתן להבטיח את חלוקת העזבון באופן מבוקר הכולל הנחיות ברורות לאופן חלוקת העזבון ואף למנות אדם האמון עלי כמי שיהווה מנהל העיזבון והמוציא לפועל את הוראות הצוואה.
אלו הן כל אותם אבני דרך/תמרורים בהם ראוי לו לאדם לקבל ייעוץ משפטי באשר לעריכת צוואה אשר תגשים את רצונותיו לאחר אחרית ימיו.
